בית המשפט המחוזי קבע כי שלושה אחים, יורשי מקרקעין באזור השרון, מחויבים להשלים מכירה של הנכס לזוכה במכרז אף שלטענתם המכרז פורסם אך ורק לצורך קבלת אינדיקציה לשווי השוק, ולא מתוך כוונה אמיתית למכור.
האחים, בעלי הזכויות במקרקעין אשר ירשו מאביהם, פרסמו פנייה פומבית לקבלת הצעות לרכישת הנכס, בליווי ובאמצעות משרד עורכי דין. במסגרת ההליך התקיימה התמחרות, שבסיומה הוכרזו התובעים כזוכים, לאחר שהציעו סכום של 8.5 מיליון ש”ח. בהתאם למסמכי המכרז ולהסכם המכר שצורף להם, הפקידו הזוכים 10% מסכום העסקה בידי בא כוח הצדדים. חרף זאת, האחים סירבו לחתום על הסכם המכר ולהשלים את העסקה.
לטענת הרוכשים, משעה שההליך הסתיים, ההצעה הזוכה התקבלה והם עמדו בכל תנאי ההתקשרות ונכרת בין הצדדים חוזה מחייב לכל דבר ועניין, המחייב את האחים למסור את הזכויות בנכס.
מנגד טענו האחים כי לא גמרו בדעתם למכור את המקרקעין כלל. לדבריהם, אחד מהם מתגורר בבית הבנוי על הקרקע וביקש לרכוש את חלקיהם של אחיו, אולם מחלוקת פנימית באשר לשווי הנכס הובילה להצעת עורך דינם לפרסם מכרז אך ורק לצורך קבלת הערכת שווי מהשוק. לשיטתם, הובהר להם כי אין בפרסום ההליך כדי לכבול אותם לקבלת הצעה כלשהי.
השופטת דחתה את טענות האחים וקיבלה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי המבחן אינו כוונתם הסובייקטיבית הנטענת בדיעבד, אלא ההתנהלות החיצונית והאובייקטיבית בזמן אמת. נקבע כי לאורך כל שלבי המכרז התנהלו הנתבעים כמי שמבקשים למכור את הנכס: הרוכשים כונו “קונים”, ההליך הוצג כהליך “מכר”, והמסמכים שנוסחו ונמסרו שיקפו עסקת מכר לכל דבר. שינוי העמדה הגיע רק לאחר שהתבררה זהות הזוכה והמחיר שהוצע.
עוד הדגישה השופטת כי היעדר חתימה פורמלית על הסכם המכר אינו מאיין בהכרח את קיומה של התחייבות חוזית במקרקעין. די בקיומו של מסמך בכתב הכולל את הפרטים המהותיים של העסקה, כדי לעמוד בדרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין גם ללא חתימת המתחייבים בפועל.
המשמעות המשפטית:
פנייה לשוק באמצעות מכרז, גם אם מוצגת כהליך לבחינת שווי בלבד, עלולה ליצור התחייבות משפטית מחייבת. מקום שבו מתקיימים יסודות החוזה הצעה, קיבול, מסוימות וגמירות דעת ובית המשפט עשוי להורות על אכיפת המכירה, גם בניגוד לרצון המאוחר של בעלי הנכס.
